יש את אלה שהולכים לים בשביל המים ואלה שהולכים לים בשביל החוף – אילנה בכר

כשמתחילה עונת הרחצה העולם מתחלק לשניים: אלה שהולכים לים בשביל המים ואלה שהולכים לים בשביל החוף. 
אני לגמרי מהסוג השני  (:

יש כאלו שמגיעים, מניחים את התיק, מורידים את הבגדים וישר נכנסים למים. 
בקלות. 
לא משנה אם יש רוח אין רוח. 
אם המים קרים או חמים . 
זה לא שהם לא נהנים מהחוף, לא לזה התכוונתי, אבל מבחינתם – להגיע ולא להיכנס לשחות זה יהיה פספוס. הם הגיעו לים והם פשוט נכנסים.

ויש אותי מהסוג השני.

מבחינתי להגיע לקרבת הים ולהישאר על החוף זה מעולה. תודה אבל אני לא זקוקה ליותר. 
אני אוהבת את הנוף של הים מזווית החוף. 
אני שומעת את הגלים, מרגישה את החול ברגליים, מקשיבה לתקתוקי המטקות, מתחממת בשמש, רואה איך היא משנה את המיקום מערבה עד לשקיעה. 
כשאני בחוף הים, האוויר שאני נושמת גורם לריאות שלי להתרחב . 
בכל נשימה נכנסת כמות גדולה יותר של חמצן. 
זה גורם לנשימה שלי להיות טובה יותר, לגוף ולשרירים להירגע. 
זה גורם למחשבות פשוט להיות. בלי שיפוט. בלי שאלות. 
זה משכיח ממני שקודם הייתי טרודה ושאחר כך הבית יתמלא בחול כשנחזור. 
אבל באותו הרגע ? למי בכלל איכפת. כי זה גורם ללב שלי להתאהב ברגע הזה.

השבוע, היינו בים, הבנות נכנסו למים עם אבא שלהן ואני נשארתי בחוף כי המים היו ממש קרים.

נהניתי מהרגע הזה. ממש.

כשנכנסו בפעם השלישית הם רצו גם אותי במים.
ואז הקטנה אמרה: "אמא, בואי תיכנסי איתנו גם ". 
אני: "אבל המים קפואים. אין מצב" 
היא: " בואי, יהיה לנו כיף יחד". 
אני:" טוב, אולי אני אנסה שוב".

הבת שלנו הסתכלה עליי ואמרה : "אמא, אל תנסי – תעשי !!! ".

עמדתי מולה והסתכלתי על הילדה המדהימה שלנו בעניים מעריצות. 
ידעתי שהרגע הזה על החוף נגמר.
חייכתי מיד ואמרתי לה: "את צודקת. כל הכבוד לך. יאללה בואו ניכנס למים". 
בדרך למים היא נתנה לי יד והציעה שאכנס בפעם אחת ולא בהדרגה כי ככה יותר טוב. היא גם הייתה מרוצה כי יצא לה חרוז מעולה.

מהר מאוד היינו כולנו במים הקפואים.

במים חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה תודה שהיא הייתה שם כדי לעזור לי לעשות את מה שלי היה קשה ושבזכותה הצלחתי. 
תודה שהיא הייתה שם כדי להזכיר לי כמה חשוב לעשות. 
תודה שהיא הייתה שם כדי להגיד את המילים הנכונות שידרבנו אותי לשיתוף פעולה. 
תודה שהיא הייתה שם כדי לא לוותר עליי. 
תודה שהיא האמינה בי. 
תודה שהיא הייתה שם כדי לעשות את זה איתי ביחד יד ביד ועוד מלא חיבוקי תודה.

ביום יום הרבה פעמים אנחנו מנסים שמשהו ייקרה. בכך, אנחנו משאירים לעצמינו את האפשרות לוותר. 
הרבה פעמים זה לוותר על עצמינו. אבל כשאנחנו מתחייבים לעשייה, אנחנו לרוב גם מצליחים.

בסדנאות שאני מעבירה לאמהות בחופשת לידה אני רואה איך אמא לתינוק מרגישה בקלות שהיא מוותרת על הרבה דברים ובלי לשים לב היא לא מצליחה לראות כמה היא מרוויחה.

כאמא, אני יודעת מה היא מרגישה ומבינה מאיפה זה מגיע.

אני יודעת שהתינוק שילדת מעמיד אותך בפני אתגרים ושבזכותו אנחנו ההורים שהפכנו להיות. 
התינוק שמתקשה להיות על הבטן, מלמד אותך מהי התמדה. 
התינוק שמשנה הרגלים, מלמד אותך לעשות מעשה כדי להצליח. 
התינוק שילדת מזכיר לך לא לוותר עליו גם כשהוא לא ישן מספיק. לא אוכל מספיק. בוכה מכאבי בטן. 
התינוק שילדת רוצה הורה שמאמין בו שהוא מסוגל, גם כשהקצב שלו אחר. התינוק שילדת רוצה אותך שתלכי אתו יד ביד עם כל הקושי. 
לתינוק שילדת גם מותר לדעת שקשה לך. 
התינוק שילדת רוצה אמא שיודעת שהיא לא מושלמת אבל אנושית.

כשהתינוק גדל והופך לילד הוא אומר לנו המון דברים חשובים ומצמיח אותנו בהורות כדי שנהיה הורים טובים יותר, קשובים יותר ומאושרים יותר.

בהדרכות שאני מעבירה להורים אני אומרת שנכון שאנחנו מחנכים אותם אבל בסופו של דבר הם המראה שלנו.

אני אומרת שכדאי לנו לפתוח אוזניים ולהקשיב לילדים שלנו – הם אומרים בדיוק את מה שאנחנו צריכים להקשיב לו.

אם גם את כאמא או אתם כהורים רוצים להרגיש כמה אתם מרוויחים את עצמכם, הצטרפי לסדנת ליווי התפתחותי בתנועה הקרובה או תאמו איתי הדרכת הורים ואהיה שם בשבילכם, בשביל התינוק שלכם או בשביל הילד שגדל כדי להזכיר לכם.

אילנה בכר – מדריכת הורים, מדריכת סדנאות לאמהות בחופשת לידה ומנחת קבוצת "גדולה" רחובות להתפתחות נשים.
לפרטים על מפגשי רחובות כנסי לקישור
לדף העסקי של אילנה כנסי לקישור
לפרטים נוספים ותאום 052-2974122.

 

הי, אפשר להשאיר לי כאן תגובה (-:

השאר תגובה





דילוג לתוכן