"הזכות" להיות עצמאית

בתור עצמאית, ועוד עצמאית בתחילת דרכה, אני מוצאת את עצמי מזכירה לעצמי למה זה כל כך נחמד להיות עצמאית.

  • החופש לעבוד מתי שנוח לי.
  • היכולת להיות עם הילדים שלי במשך היום. ולא לחזור דקה לפני שהם הולכים לישון.
  • החופש לא לעבוד עבור בוס ש…

והרשימה ממשיכה. ובדרך כלל ככל שאני פחות מרוצה מהמצב בעסק כך הרשימה ארוכה יותר.

אבל מידי פעם אני נתקלת באמירות שמכות לי בבטן הרכה. בתקופה האחרונה היו כמה כאלה.

אחת מהאמירות באה בתגובה לפוסט על יוזמה חדשה להגדיל את כמות ימי החופש לשכירים – כך שתתקרב לכמות ימי החופש של הילדים. ואז עלה שכיר בתגובה – ומה עם עצמאים? להם הרי בכלל אין ימי חופש. התשובה היתה – בחרתם בזה? תתמודדו עם זה (לא זוכרת ניסוח מדויק).

 אז כן, אנחנו בחרנו בזה. גם אם זו בחירה מחוסר בחירה.

 אני מפסלת בעיסת נייר, ואני אדם מפוזר.

עבדתי כשכירה כ-8 שנים לפני שפניתי לעצמאות (אם לא מביאים בחשבון עבודות סטודנט). היה לי קשה לפעמים עם הבוסים שלי, אבל היה לי מאוד נוח שהם סיפקו לי משכורת. מתעצבנים עליהם במשך היום אבל אז מקבלים שכר בסוף החודש. עד כאן זה עבד מאוד טוב לאדם מפוזר כמוני.

ואז.. פגשתי את העיסה, כל דקה פנויה שלא הוקדשה לעבודה ולמשפחה הוקדשה ליצירה. אז הבנתי שמתישהו זה יהיה המקצוע שלי. אבל הייתי בטוחה שזה יחכה לפנסיה. אבל היצירה השתלטה על הכל עד שהיא אכלה את העבודה הנוחה ודרשה את הזמן שלה. אבל, זוכרות (זוכרים), מפוזרת? אז הייתי שמחה להיות שכירה בלפסל בעיסת נייר. וכאן מגיע עיניין הבחירה, אין מקצוע כזה, ואני לא יכולה לעצב קורות חיים שיתאימו לעיניין הפיסולי שלי.

אז אני עצמאית.

 אני כבר לא יכולה לדחות – אין מי שיעמוד על המשמר, אז זה כבר לא כיף כזה גדול.

אני עובדת מתי שנוח לי, אבל לא מרגישה שאני יכולה להתנתק לרגע, שמע לא יהיה לי לאן לחזור.

יצא לי לפגוש פיזית ווירטואלית יותר אנשים בתקופה הקצרה של היותי עצמאית, מאשר בכל תקופה אחרת בחיי. ואני? אני לפעמים צריכה את הלבד הנוח של משרד שרב הזמן הוא רק שלי (אומנם בלי חלונות) של עבודתי כשכירה.

אני צריכה לשווק – בשבילי, זה אומר לחשוב על העסק רב היום. איך הולכים, לאן הולכים, מה עושים. אני דוברת ברמת שפת אם את הפיסול. השיווק בשבילי זה ארמית.

צריך לבנות אתר, צריך להשקיע מחשבה בנראות – אני רוצה לפסל! צריך ללמוד להשתמש בכלים החברתיים העומדים לרשותי – אני רוצה לפסל! צריך להתחיל למכור אונליין – לפסל!!! שלא לדבר על כל הנתיבים שבוחרים כעצמאים שמגיעים למבוא סתום – כי צועדים בדרך לא סלולה. לכל עצמאית הדרך שלה, ואף אחת לא יכולה לספר לה מה המסלול.

אז עכשיו יוצא שאני מפסלת פחות מהתקופה בה הייתי שכירה, כי העבודה מסביב לא נגמרת.

ו… אין אין אין תלוש משכורת, עבדתי, השקעתי, התעצבנתי על הבוס, משכתי ועבדתי לתוך הלילה. ויתרתי על חופשים, אבל שום תלוש לא הגיע – כי אני בעצם אחראית על התלוש.

והדור המבוגר, מה אני עושה אתן חושבות (חושבים)? פעם הייתי שכירה והכנסתי כסף הביתה, עכשיו? עכשיו אני עם הילדים בבית.

 אז בחירה, כיף, חופש – כך נראה העולם של עצמאים מבחוץ.

האם מחליטה אחרת אם זה היה אפשרי? בחיים לא? אני מטפסת על הרים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם כשכירה, ולא הייתי חושבת שיש לי את הכוחות להתמודד איתם.

 מוזמנות (מוזמנים) לבקר באתר שלי

www.madhippoart.com

 אוה גולדמן

הי, אפשר להשאיר לי כאן תגובה (-:

תגובה אחת

  1. טניה ב- פברואר 21, 2016 בשעה 8:41 am

    אמרת נכון ואמרת את זה יפה מאוד!



השאר תגובה





דילוג לתוכן