אני האישה הראשונה ש…

מתוך הדף של ענת נוי עזריאלי- צומחות  יחד

אני האישה הראשונה שנולדה במשפחה שלי
נולדתי בת בכורה לזוג הורים צעיר,
נולדתי וכנראה מאז התחושה הייתה שאני צריכה להקפיד תמיד להגיע ראשונה. לכל מקום. או לא להגיע בכלל.
להיות מקום ראשון והכי טובה או לא להיות בכלל.
להיות הכי יפה והכי רזה או פשוט לוותר ולהיות מוזנחת ושמנה
להיות הכי מצחיקה ובולטת או לשתוק ולהיות בצד.
ובאמת רוב ילדותי ביליתי בחדרי, קראתי ספרים וחלמתי על מקום טוב יותר עבורי.
להיות זמרת, שחקנית, גננת, מורה, מנהלת. להיות זאת שעומדת בראש.
להחליט על עצמי ועל אחרים, להיות הראשונה באור הזרקורים. או לא להיות בכלל.
הדחף הזה הביא אותי למקומות קיצוניים בחיים, של אושר והיי גדולים ומיד אחריהם הגיעו הדכאון והריקנות. למקומות של שליטה, אחריות ועצמאות כמו גם כמעט אנורקסיה, בולימיה ומשברים נפשיים.
לשמחתי הרבה הצלחתי לצאת מכל המצבים המשבריים הללו בזכות הכוחות שלי: האהבה והתשוקה לאנשים ולחיים, היכולת להיות הראשונה לצור קשר, להיות הראשונה לסלוח, בזכות היכולת להתבונן פנימה ולהבין שאני בוחרת להיות ראשונה, אחרונה או באמצע. וכנראה בזכות היכולת ההשרדותית הגדולה והראשונה שלי, זאת שנולדתי איתה ובאתי איתה לעולם:
היכולת לבכות ולבקש עזרה, תמיכה, חיבוק ותשומת לב.
בלי היכולת הזאת, היכולת לכאוב ולזעוק לעזרה, לא הייתי יכולה באמת להנות מהטוב והשפע שמקיף את חיי היום.
בזכות היכולת להעזר, להיתמך, לבקש לעצמי ליווי, תמיכה, העצמה ואהבה,
אני יכולה להעניק את זה בחזרה היום לכל כך הרבה נשים, לבני משפחתי ולעצמי.
אז היום כבר לא דחוף לי להיות ראשונה, אני יכולה לחכות בסבלנות לתורי, יכולה להרשות לעצמי גם לצאת מהמשחק מידי פעם, יכולה להיות שלישית, רביעית וגם אחרונה. יש לי את עצמי וזו מהות חיי.
שלכן באהבה גדולה,
רעות שלומי רסלר.
צד

 

השאר תגובה





דילוג לתוכן