מתנת הריפוי העצמי

(נכתב ב 26/8/2017)

עוד כמה שעות יומולדת 40
חשבתי מה אני רוצה לתת לכבוד היום המיוחד שלי והגעתי למסקנה שבא לי להעביר הלאה את מתנת הריפוי העצמי.
מתנה שקיימת בי ובכן מאז ומתמיד אבל לצערי רובנו רוב הזמן שוכחות להשתמש בה. עבור עצמנו ועבור מי שסביבנו.

אתחיל ואשתף בזה שבריאות שלמה מתבטאת בכל תחום בחיינו. לא רק בגופנו הפיזי אלא גם בטיב יחסנו עם עצמנו, עם אהובינו, עם בני משפחתינו, עם שכננו. בריאות מתבטאת במצב הכלכלי שלנו, בדרך שבה אנו מתייחסים למציאות הקיימת ועוד. לכן ריפוי מתאפשר מכל כיוון ובכל דרך- כל עוד הכוונה שלנו היא להתרפא ולצמוח. 
ותמיד יש מה לרפא. תמיד יש לאן לצמוח. כל עוד אנו פה חיים ואולי גם לאחר מכן, אחרי המוות.

לפני 18 וחצי שנים החזירו אותי מבולבלת מהודו. במשך כמה חודשים לא ישנתי בלילה, הייתי מוצפת, יודעת וגם מפוחדת, עשיתי הרבה שטויות, כל מיני מעשים לא מותאמים, חשבתי והרגשתי הרבה יותר מידי. כל אותו הזמן.. ידעתי ושמתי לב שהסביבה שלי לא מבינה אותי, נרתעת ממני.. ובמקביל אני לא מצליחה לשלוט במחשבות ובמעשים שלי וזו הייתה תחושה נוראית. של חוסר אונים, של בדידות ושל פחד. 
לשמחתי הרבה הוריי פשוט היו שם. לא לקחו אותי לפסיכיאטר או ל"מומחה" אחר אלא פשוט היו שם איתי. הקשיבו לי ולבקשותיי. ולא רק הוריי אלא גם חברותיי… כמעט כולם היו שם עבורי וזה לא היה קל בכלל, אתן בטח יכולות לתאר לעצמכן…

אחרי כמה שבועות הבנתי שאני סובלת וצריכה עזרה. אז הלכתי לעיריית תל אביב- נכנסתי ושאלתי איפה מחלקת רווחה- פניתי למי שפניתי ואמרתי שחזרתי מהודו מבולבלת ואשמח לקבל עזרה. עו"ס מקסימה שהייתה מנהלת המחלקה למלחמה בסמים, הסכימה לקבל אותי לטיפול שיחתי אחת לשבוע. תוך מספר שבועות נחתתי לקרקע.. הבנתי בצורה עמוקה יותר שאיבדתי את שפיותי ועשיתי שטויות והתמלאתי תחושת בושה.. 
בושה שגרמה לי ללכת שפופה וחסרת ביטחון אבל גם גרמה לי ללכת להשלים את הבגרות היחידה שהייתה חסרה לי- בפסיכולוגיה- קיבלתי 97 והביטחון חזר לי מעט. 
מיהרתי להירשם ללימודי פסיכומטרי- זה היה יותר מידי עבורי.. המוח עדיין לא היה במיטבו- אז עזבתי ואחרי התמזמזות של כמה חודשים כמלצרית ונציגת מכירות פה ושם התגייסתי… אתן יושבות? 
למשטרת ישראל. 
אתן מבינות.. ידעתי שאני צריכה מסגרת ברורה, בהירה, ויציבה כדי לצאת מהמצב הלא ברור בו הייתי. אחרי שקיבלו אותי ועברתי חקירה של חמש שעות! כולל על הזמן שבו שהיתי במזרח- ידעתי שאני שפויה וצלולה עם תעודה מה שנקרא. המסגרת הברורה הזאת אפשרה לי להמשיך ללמוד ולחקור:
למה קרה לי מה שקרה לי? יש הרבה מטיילים במזרח שעשו הרבה יותר ממני ולא התבלבלו- למה דווקא אני קיבלתי את הברקס המטורף הזה, תרתי משמע, מאלוהים?

הבנתי שלא חייתי את חיי בצורה נכונה עד שזה קרה… אבל מה הדרך הנכונה לחיות בה? יצאתי למסע. מסע של חיים שלמים שעדיין ממשיך.. גם ברגעים אלו שאני כותבת לכן את פוסט יומולדת ה-40 שלי.

במהלך השרות במשטרה ניגשתי שוב ללימודי הפסיכומטרי והוצאתי את הציון המקסימלי בטווח שהמדריכה בקורס ניבאה שאני יכולה להוציא- 620. אני זוכרת את אמא שלי באותו היום שהמכתב עם הציון הגיע עם מגבת על הראש מנשקת את המזוזה… מהמתח והרצון שיהיה ציון טוב 😁 (תודה אמא.. אוהבת אותך).

זה הרגע שבו הבנתי שפרק המשטרה בחיי סיים את תפקידו ועברתי למלצר במנהטן ניו יורק.. וכך חיי המשיכו להם כאילו לא קרה דבר ומעולם לא עליתי על הבמה בכיכר רבין וחטפתי לאהוד מנור את המיקרופון בזמן העצרת למען ילדיי סרייבו.

אתמול חגגתי עם חברות טובות בתל אביב, חברות מהיסודי, מחטיבת הביניים, מהתיכון, מהצבא.. מניו יורק.. 
חברות נפש.. אלו שמלוות אותי בנאמנות ואהבה ברגעי משבר ושמחה. לפני שפגשתי אותן ישבתי בבית קפה עם אחת מהן- הותיקה ביותר- זאת שחברה מכיתה ג', שהייתה איתי בטיול במזרח ובחודשים הקשים אחריו, זאת שליוותה אותי ביום חתונתי והזמינה לנו לילה בתל אביב כדי שנחגוג 40 יחד. 
בקיצ.. ישבתי איתה ופתאום מגיע גבר תכול עיניים, רזה ומלא פצעים ומבקש חמישים שקל להמבורגר ומים מנרלים. נראה מסומם… נתתי לו 26 ש"ח וברכתי אותו בליבי במודעות ואהבה.

אתן מבינות… מתנת הריפוי טמונה בנו ואפשר לעורר אותה באמצעות מודעות ואהבה. 
מודעות לבדה אינה מחזיקה כלום. יכול להיות לי את כל הידע שבעולם, חוכמה, תארים, מחקרים, תוצאות, כדורים…. בלי אהבה, קירבה, אנושיות- הריפוי לא יתפוס.

כדי להביא את עצמכן למקום חדש וטוב יותר עליכן להעצים את החיבור לעצמכן, לאינטואיציה, לידע הפנימי הקדום שקיים בכולנו, ובנוסף לשים לב שאתן מרפדות חייכן באהבה:
בית, אזור מגורים, זוגיות, הורות, עבודה, קריירה, חוג, לימודים, חברות.. לא משנה איפה אתן ואיזו דרך חיים אתן בוחרות לכן- שימו לב שיש בה אהבה.

מברכת אותי, אתכן ואתכם, בשפע אהבה ותבונה, בהנאה מהרגעים הקטנים והפשוטים של החיים, בחיבוקים, נישוקים ומבטים בעיניים. במילים טובות- לעצמכן ולאחרים. בהוקרה על מה שיש וביכולת לבקש עוד ויותר, הרבה יותר. בבריאות איתנה. בשפע.. של פרנסה, שגשוג, השגים והצלחות. בחיבור עצמי והגשמת חלומות אינסופית. שנרגיש מבורכות ומבורכים ונזכה להעביר את הברכה הלאה בדרך שלנו 

ממני באהבה
רעות רסלר

מנטורית לנשים בתהליכי צמיחה אישיים ועסקיים

מטפלת בפסיכודרמה

יוצרת ומנהלת רשת הקבוצות "גדולה" להתפתחות של נשים

הי, אפשר להשאיר לי כאן תגובה (-:

השאר תגובה





דילוג לתוכן